צלילה חופשית היא חוויה מדהימה שמאפשרת חיבור עמוק עם הטבע. עם זאת, כמו בכל פעילות ספורטיבית, ישנם סיכונים פוטנציאליים שחשוב לקחת בחשבון. במאמר זה נבחן את כללי הבטיחות החשובים בצלילה חופשית כדי להבטיח חוויה בטוחה ומהנה.
לעולם לא צוללים לבד
זה כנראה החוק הכי הכי חשוב בעולם הצלילה החופשית, בים וגם בבריכה (צלילה דינאמית).
כשאנחנו מתעסקים בעצירת נשימה בסביבה של מים, מצבים שביבשה יכולים להסתיים בקלות ובלי עזרה מבן אדם נוסף, בסביבה של מים עלולים להיגמר באסון. עילפון שקורה מחוץ למים יגמר תוך שניות וככל הנראה לא יגרם נזק, אך בסביבה של מים במקרה הרע עלול להיגמר במוות.
הבן זוג שלכם לסשן צלילה צריך גם להיות מוסמך לפחות בקורס צלילה חופשית בסיסי, כדי לדעת לתפעל מצבים בלתי צפויים שעלולים לקרות במים.
תמיד לצלול בגבול היכולת שלך
בכל פעילות גופנית חשוב לא להעמיס על הגוף יותר ממה שהוא יכול לשאת בכל פעם. אבל בצלילה חופשית זה כלל בטיחות חשוב פי כמה וכמה. מכיוון שצלילה חופשית מושפעת מאוד ממשתנים שונים בים(כמו זרם המים, גלים, טמפרטורה וכו׳), צלילה "קלה" יכולה להפוך לצלילה "מסובכת" במהירות.
גם ברמה הפיזיולוגית, אימונים ב-100% הרבה פחות יעילים להתקדמות מהירה בטווח הארוך.
רק שני הכללים האלה, מונעים 99% מהתאונות בצלילה חופשית.
נשימות הכנה נכונות , הימנעות מהיפרוונטילציה
נשימות הכנה לצלילה היא נושא חשוב ומהווה מקור לחילוקי דעות רבים בקהילת הצלילה החופשית.
נשימה היא הפעולה הבסיסית ביותר שאנו מבצעים מהרגע הראשון שאנו נולדים (יחד עם פעימות הלב שלנו). למרבה הצער, רובנו אפילו לא מודעים לזה ויש לזה חשיבות.
פחמן דו חמצני, בעוד שהינו תוצר לוואי הוא למעשה ממלא תפקיד חשוב מאוד בנשימה, ביכולת של הגוף לחוש מתי צריך לנשום. הגוף שלנו יודע מתי נגמר לנו האוויר בעקבות עלייה ברמות הפד״ח בדם ולא ירידה של חמצן. בנשימות ההכנה אנחנו רוצים להימנע מהיפרוונטילציה. היפרוונטילציה בהגדרה היא כל נשימה שגדולה מנפח הנשימה במנוחה שלנו שמשנה את האיזון הכימי של הדם. היפרוונטילציה בדרך כלל זה נשימות מהירות ועמוקות, אבל זה לא תמיד המצב. למעשה, כל נשימה שהיא מעבר לנפח הנשימה הטבעית שלנו עשויה להפוך להיפרוונטלציה בתנאים מסוימים.
סימנים להיפרונטילציה:
- עקצוצים(בעיקר בקצוות הגוף כמו ידיים, רגליים, פנים)
- זיעה
- דופק מואץ
- חום (בעיקר סביב הבטן)
- ראיית מנהרה
- שינויים בתפיסה המרחבית
- צלצולים באוזניים
- כל דבר חריג
נשימות התאוששות
הנשימות הראשונות על פני המים לאחר הצלילה חשובות לא פחות מנשימות ההכנה לצלילה.
אחרי הצלילה הגוף במצב רגיש של גרעון חמצן שבקלות עלול לגרום לאיבוד הכרה, המטרה של נשימות ההתאוששות היא להחזיר את הגוף למצב מאוזן.
נשימות התאוששות נכונות:
- נשיפה פסיבית
- שאיפה אקטיבית
- החזקה האויר במשך שניה
- חזרה על השלבים במשך 2-3 פעמים
- חזרה לנשימה טבעית
לא מוציאים אויר במהלך הצלילה
צוללים חופשיים רבים טוענים שאם הם מוציאים מעט אוויר לקראת סוף הצלילה, הם יכולים לעצור את נשימתם זמן רב יותר. ההיגיון הוא שהם מטהרים פד״ח. הבעיה היא שיחד עם הפד״ח (והפחתת הדחף לנשום) הם גם מאבדים חמצן.
למה לא להוציא אוויר במהלך הצלילה:
- רמות חמצן
שמירה על לחץ חלקי גבוה של חמצן – הוצאת האוויר תוריד באופן מיידי וישיר את רמת ה-O2 בריאות ובדם שלנו. מה שמביא לצלילה קצרה יותר. - ציפה
ישנם כמה משתנים הקובעים את כושר הציפה שלנו – חליפת צלילה, משקולות, מים מתוקים/מלוחים, נפח ריאות, שומן ושרירים. כאשר אנו שואפים אנו מגבירים את כושר הציפה שלנו ומקשים על החלק הראשון של הירידה. אם נוציא אוויר על בחלק העמוק של הצלילה, נהיה כבדים יותר – מה שמקשה על העלייה. - בטיחות
לדוגמא, אם אנחנו צוללים ל-45 מטר. והראות היא רק 20 מ'. צולל הבטיחות שלנו ממתין על פני השטח. ב-25 מ' בדרך למטה אנחנו מוציאים קצת אוויר החוצה. תוך 10 שניות צולל הבטיחות שלנו יבחין בבועות העולות. מה שאומר שמשהו לא בסדר. כתוצאה מכך, צולל הבטיחות שלנו מתחיל את הצלילה שלו מוקדם.
תרחיש זה מביא למצב בו צולל הבטיחות שלנו בסופו של דבר נאלץ לבצע צלילה קשה או אפילו להפסיק את הצלילה שלו מבלי לבצע בטיחות כמו שצריך.
בתור צוללים חופשיים, עלינו לחשוב גם על בטיחות צוללני הבטיחות שלנו.
זמן התאוששות מספק בין צלילות
צלילה חופשית היא פעילות הדורשת מוערבות גדולה מכלל מערכות הגוף.
ככל שנצלול עמוק יותר ככה זמני המנוחה צריכות להתארך, כדי למנוע מצבים מסכני חיים.
כמה זמן זה מספיק?
צלילות עד 20מ׳ – 2 דקות לפחות בין צלילה לצלילה.
צלילות מ-20מ׳ – יחס של 1:3 (אם הצלילה לוקחת דקה אז התאוששות של 3 דקות)
צלילות עומק מאתגרות – נרצה לבצע לא יותר מ-2 צלילות עם זמן מנוחה מספק ביחס של 1:6 לפחות.
לא צוללים חופשי מיד אחרי צלילת מיכלים (סקובה)
נרצה לשמור על מרווח בטוח בין צלילת מיכלים לצלילה חופשית, לפחות 12 שעות, ואפילו 18 שעות אם התכנית שלנו לצלול לעומקים מאתגרים עבורנו.
הסיבה לכך – דקומפרסיה.
בצלילה חופשית הסכנה לדקומפרסיה הינה מאוד נמוכה ולא משהו שאנחנו כצוללים חופשיים מתעסקים בו יותר מדי, לעומת זאת בצלילת מיכלים הסיכויים לדקומפרסיה גבוהים בהרבה.
אם נרצה לערבב בין צלילה חופשית לצלילת מיכלים, רצוי לתכנן ככה שנעשה צלילה חופשית לפני צלילת מיכלים.
לסיכום
גם לא קראתם את כל הכללים, הכלל הכי חשוב שאתם חייבים לזכור – לעולם לא לצלול לבד! לא משנה כמה אתם מנוסים.
מוזמנים להגיע לקורס בסיסי אצלנו במועדון ולהכיר חברים לצלול איתם ביחד גם מחוץ מסגרת של קורס או אימון מודרך.